האר"י

רבי יצחק לוריא (האר"י)

האר"י נולד בשנת 1534 בירושלים. בשנות ילדותו אביו נפטר והוא ואמו עברו להתגורר במצרים. בשהותו שם עסק למחייתו במסחר והקדיש זמן רב ללימוד הקבלה. הוא למד בעיקר את ספר הזוהר, אך גם למד מכתביהם של מקובלים אחרים. מספרים כי במשך שבע שנים חי בבדידות באי רודה שבנילוס וחקר את ספר הזוהר.

עוד בהיותו במצרים החל האר"י ללמוד בכתביו של הרמ"ק (ר' משה קורדובירו) אשר נחשב למקובל גדול בזמנו, ומקום מושבו היה בצפת. בשנת 1570 הגיע האר"י לצפת אשר היוותה אז מרכז רוחני למקובלים רבים. הוא התחיל ללמד קבלה לפי שיטה חדשה וייחודית – שיטת האר"י, המכונה "קבלת האר"י" או "קבלה לוריאנית". חידושה וייחודיותה של שיטה זו היא בכך שמתארת את חקירת העולם העליון מצד הכלים, ולא מצד האורות, כפי שהיה נהוג קודם לכן. שיטה זו משכה תלמידים רבים שביקשו ללמוד אצלו, אך לחלקם הוא סירב.

משך שנה וחצי לימד את תלמידיו את עיקרי שיטתו, אולם בטרם פטירתו הורה להם שלא לעסוק בה. רק לתלמידו הרב חיים ויטאל הרשה האר"י ללמד על פי שיטתו, כיוון שלדבריו רק הוא הבין אותה לאשורה. האר"י לימד את תלמידיו על פה ולא הותיר אחריו רשימות, אולם הרב חיים ויטאל שרשם את דבריו בקפידה חיבר על פיהם את ספר "עץ החיים" ואת "שמונת השערים להאר"י הקדוש".